משמורת משותפת הפכה בשנים האחרונות למודל נפוץ ומקובל יותר, מתוך ההכרה בחשיבות של קשר משמעותי עם שני ההורים. אך משמורת משותפת אינה מתאימה לכל משפחה. במאמר זה נסקור את היתרונות, החסרונות והתנאים.
משמורת משותפת פירושה שהילדים חולקים את זמנם באופן מאוזן יחסית בין שני בתי ההורים, ושני ההורים שותפים באחריות ההורית ובקבלת ההחלטות המהותיות בחיי הילד. אין הכרח בחלוקה מדויקת של 50/50, אך נדרשת חלוקה משמעותית של זמני שהות.
ההכרעה תמיד נעשית לפי טובת הילד. בית המשפט בוחן, בין היתר, את מסוגלותם ההורית של שני ההורים, את רמת שיתוף הפעולה ביניהם, את הקרבה הגאוגרפית, את גיל הילדים ורצונם (בהתאם לגילם ולבגרותם) ואת רצף הקשר עם כל הורה.
משמורת משותפת מצליחה כשההורים מצליחים "להפריד" בין הסכסוך הזוגי לבין ההורות המשותפת. זו נקודת המבחן האמיתית.
במשמורת משותפת, חישוב המזונות מתחשב בחלוקת זמני השהות ובהכנסות שני ההורים. במקרים של הכנסות דומות ושהות מאוזנת, ייתכן שהמזונות יופחתו משמעותית או יאוזנו — אך אין בכך ויתור אוטומטי על מזונות.
משמורת משותפת יכולה להיות פתרון מיטיב לילדים ולהורים כאחד, אך היא מחייבת בחינה זהירה של ההתאמה. ליווי משפטי מקצועי יסייע לכם להציג את טובת הילד בצורה הטובה ביותר ולגבש הסדר בר-קיימא.